הסיפור האישי שלי
מי שעוקב אחרי, יודע שעברתי דרמות בחיי,
אחת הדרמות המשמעותיות קרתה לפני 12 שנים (בת מצווש :) ) -
הפרידה מבעלי הראשון - אביר נעורי.
נתחיל מהסוף. גרושי הוא אחד מחברי הטובים. אנחנו עדיין מוקפים בחברים שהיו לנו עת היינו נשואים, כשהיום בני זוגנו החדשים הם חלק מהחבורה. המשפחות המורחבות שלנו עדין קשורות זו בזו ואנחנו ... בעצם... לא פירקנו משפחה אלא הרחבנו אותה.
ההבדל בינינו לבין זוגות גרושים אחרים הוא בכך שאנחנו שמרנו על האהבה שלנו. על החברות בינינו ועל שותפות הגורל. כל מי ששומע ומכיר, שואל אותי "איך עשיתם את זה" מה? לא היה כעס? לא היה עלבון? לא היו רגשות שליליים?
כמי ששכלה את אביה בגיל 17.5ואת אמה לפני 4 שנים, אני אומרת לך - זה היה אחד הדברים הקשים שעברתי רגשית.
הרי כשעמדתי תחת החופה, צעירה אופטימית ונאיבית, הייתי בטוחה שזה לתמיד. אפשר לומר שבתחושה שלי כל הקלישאות היו נכונים: כרעם ביום בהיר! הקרקע נשמטה תחת רגלי! נפלתי חופשי big time.
ואז עדין הייתי בן אדם של שליטה.
עם זאת, הייתה לנו בת אהובה ומראש הבנו שטובתה מעל לכל, לכן, החלטנו באומץ ובנחישות, שאנחנו נפרדים אחרת! רתמנו את המשפחה, החברים ואחכ את בני הזוג החדשים למשימה ואני חייבת להודות שמהר מאוד זה בא לנו טבעי וכשזה בא לנו טבעי - זה היה טבעי לכולם!
מאז צברתי פרידות נוספות: מס פרידות עסקיות. עוד פרידה זוגית. מה שלמדתי מכל הפרידות, זה שיש לי מתת. אני יודעת להיפרד ולהשאיר את האנשים בחיי. הסטטוס שלהם משתנה אבל האהבה והאכפתיות נשארים וגדלים.
אני מרגישה שזו שליחות להעביר את זה הלאה, לכן, על בסיס הניסיון האישי, יחד עם הכלים המקצועיים שעומדים לרשותי בניתי קורס מיוחד שמלמד איך להיפרד נכון.
אני מקווה שפרידה אינה מנת חלקך!
אך אם בכל זאת, הנושא כרגע בחייך, או אולי בחיי מישהו אחר קרוב אליך -
אני יכולה לעזור לעבור את זה אחרת ושונה עם סוף טוב.